"אני אוהבת מוסיקת ראפ ואת ויולדי. נינה סימון וביגי סמאלס גורמים לעולמי להתהפך. הדיסק הראשון שבאמת שמעתי באזניות היה "Sound of silence" של סימון וגורפינקל.

אני מנגנת בכינור וניגנתי בו מאז היותי ילדה קטנה. לאורך כל שנות הילדות וההתבגרות, ביתי היה תמיד מלא במוסיקה. שירה, נגינה בקרן, שמיעת סינפוניות ותזמורות צעירות, מקהלות כנסייה וקסילופון. הייתי שומעת תחנות רדיו של רוק קלאסי, בקדמת מכונית תלת מושבית יחד עם שני חברי הטובים ביותר, עם החלון הסדוק שדרכו עבר אווירה החורפי והקפוא של אינדיאנה. נולדתי בטקסס.

אני אוהבת את הסטודיו. זה יכול להיות בהחלט המקום האהוב עלי מכל (במיוחד כשגשום). שם אני עושה הרבה סימפול live ולופים, בנסיון להביא את הסטודיו לבמה. כל סימפול קשור בלקיחת סיכונים, זה כמו להשתמש בטייק הראשון מכל הקלטה שעושים. אני בסיכון מתמיד של איבוד איזון על הקורה... מה שהופך את הכל ליותר מרגש.

בתור נערה מתבגרת, הייתי מתגנבת למועדון ג'אז קטנטן כמעט בכל ערב, וצופה בלהקות המופיעות. הנגן האהוב עלי היה נגן באס זקן בעל חיוך פשוט. האשה שעבדה שם ידעה שלא הייתי בגיל המתאים... הם הגישו לי קפה ובינתיים התאהבתי בג'אז ובהופעות חיות.

אני אוהבת ליצור ביטים, סימפולים והקלטות ולעיתים קרובות אני משאירה את הביטים למתופף האהוב עלי, סאם. ג'ואי הינו נגן הבאס הטוב מכולם וביחד אנחנו טריו. התחלתי לנגן איתם לפני כשנתיים בזמן שהקלטתי את הדיסק הראשון שלי "The symphonies: dream memory and parties", שבנוי מ-10 קטעים אשר מושפעים מאד ממוסיקה קלאסית והיפ הופ.

אני סקרנית לגבי כלים ישנים ומוזרים, סמפלרים וסינטים, כלי הקשה ורוורבים אנלוגיים. אני אוספת פסנתרי צעצוע, למרות שיש לי רק שלושה כרגע. אני מתענינת בשירים, במשחקי מילים וסונאטות. אני סקרנית... ומעל הכל, אני אסירת תודה על כל יום שבו יוצא לי לעשות בו מוסיקה."